החלטה בתיק רע"א 7292-10-11

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום2.8.11 לפיה נדחתה בקשת המבקשת לסלק על הסף את תביעת המשיבה נגדה מחמת חוסר סמכות עניינית.

ההחלטה ניתנה במסגרת תובענה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בה עתרה המשיבה לפירוק שיתוף במקרקעין.

המבקשת טענה שיש לסלק על הסף את התובענה מחמת חוסר סמכות עניינית ו/או מחמת שהסעד המבוקש בה אינו מתאים להידון בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. המבקשת טענה שלמרות שהסעד המבוקש בתביעת המשיבה הוא לפירוק שיתוף במקרקעין, למעשה הוא שינוי תנאי הסכם הפיתוח שנחתם בין הצדדים בו החליטו כיצד לפרק ביניהם את השיתוף, וזאת על ידי פניה לשמאי חיצוני שימונה על ידי בית המשפט לצורך קביעת שווי הקרקע בעוד שהמנגנון שסוכם בין הצדדים הוא ששווי הקרקע יוערך על ידי השמאי הממשלתי. המבקשת טענה שמדובר במחלוקת בדבר פרשנותו ואופן קיומו וביצועו של הסכם הפיתוח שנחתם בין הצדדים, שלמעשה מדובר בתביעה שעניינה אכיפת הסכם מקרקעין, אשר המקום לבירורה הוא בבית המשפט המחוזי.

בתגובתה לבר"ע טענה המשיבה בין היתר שהסוגיה העומדת לדיון בבימ"ש קמא איננה פרשנות ההסכם או דרך אכיפתו. לטענת המשיבה היא היתה נכונה לרכוש מהמבקשת את הזכויות על פי קביעת השמאי הממשלתי. אך המבקשת - כך טענה המשיבה - לא קיימה את הוראות ההסכם ונתנה לשמאי מטעמה לערוך השומה בהתאם לנהלי המבקשת, כנכס פנוי וריק, בעוד שמדובר בקרקע תפוסה ובנויה בניצול מלוא הזכויות. המבקשת לא הזמינה את השומה אצל השמאי הממשלתי אלא הכינה את השומה באמצעות שמאי מטעמה - שומה שהיא לטענת המשיבה בלתי סבירה - וזאת בניגוד להסכם (כאשר המבקשת היתה מוכנה לאפשר למשיבה להשיג על קביעתה בפני השמאי הממשלתי). בנסיבות אלו עתרה המשיבה לפירוק השיתוף במקרקעין - תביעה אשר ככזו נתונה לסמכותו העניינית של בית משפט השלום - ובמסגרתה עתרה בין היתר למינוי שמאי ניטרלי לקביעת שווי המקרקעין.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בהחלטה ובתגובת המשיבה לבר"ע, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

ככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית כגון דא הנוגעות לאופן ניהול ההליך בפניה, ובפרט בהחלטה המורה על המשך בירור ההליך לגופו על פני סילוקה על הסף של התביעה מבלי לבררה לגופה (ראו גם: רע"א 546/11 מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל נ' אליקים בן ארי בע"מ, 25.7.11).

מהחומר שלפני, עולה שהחלטת בית משפט קמא אשר ישב על המדוכה - לפיה התביעה ראויה להתברר בפניו - היא החלטה  סבירה על פניה בשלב זה. לציין שלבית משפט קמא הסמכות להחליט אחרת בהמשך ולא מצאתי איזה עוול מהותי נגרם למבקשת כעת המחייב התערבות.

הלכה היא שסמכותו העניינית של בית המשפט מוכרעת על פי הסעד אותו מבקש התובע. במקרה דנן, מאחר והסעד המבוקש בתובענת המשיבה הוא אכיפת רכישת הזכויות על פי תנאי ההסכם, נתונה התביעה לכאורה לסמכות העניינית של בית משפט השלום (ראו גם: סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). במסגרת זו יתברר גם מחיר התמורה עבור הזכויות על פי ההסכם.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.

אין צו להוצאות. ערכאה קמא תיתן דעתה על קביעת הוצאות בגין הליך זה בשוקלה את כלל ההוצאות בתום הדיון בתיק העיקרי.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, 4 פברואר 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: